נראה שכדי לתרגל יוגה "צריך להיות גמישים". לא פעם התוודה בעיני מי שבא לנסות שיעור יוגה ש"אני לא גמיש".

מה זו גמישות?

נראה כי מי שיושב בשיכול רגליים עם גב ארוך ושקט הוא גמיש. או מי שמניח את מצחו על השוקיים, בעמידה או ישיבה, ללא מאמץ מיוחד, גם נראה לנו גמיש.

אך האם זו הגמישות אליה מכוון אותנו האימון? כן, כמובן. אדם שיתאמן בהתמדה ולאורך זמן, ישיג גמישות מסוג זה. כל אדם ע"פ נתוני גופו, יוכל ללמוד גמישות. ייתכן כי גוף מסוים יגיע לגמישות בקלות יותר לעומת גוף אחר. ייתכן כי אזורים בגוף יהיו גמישים יותר מאחרים.

האימון מכוון לרמות שונות של תודעה. תודעת הגוף שלנו היא המוחשית מביניהן. על-כן רובנו מתכוונים בגמישות ליכולות גוף כאלה ואחרות.

אך כיצד מתבטאת גמישות בחלקים אחרים של הקיום שלנו? מהי גמישות רגשית או מנטאלית?

האם אני מסוגלת לנוע בקלילות בין מצבי רגש שונים, מבלי לאטום את עצמי? האם אני יכולה להסתגל בקלות לפעילויות שונות הדורשות מיומנויות שונות? האם אני מאפשרת לשינויים ואילוצים של החיים להפר את סדר היום שלי, את התוכניות הקבועות מראש?

פעם, לפני המבול, היה לי אימון קבוע. כל בוקר, כל ערב, לפי תוכנית קבועה.

ואכן ישבתי בתנוחת לוטוס והגב היה שקט ונינוח, גם הנחתי את המצח על השוקיים, וביצעתי יפה עוד מגוון תנוחות. האם הייתי גמישה?

כל הפרעה לסדר שנקבע מראש הייתה בלתי אפשרית, האימון היה קדוש. אך החיים לא תמיד מחכים לי שאסיים לעמוד על הראש, ולעיתים נאלצתי לשנות, לקצר, לוותר. אני זוכרת את התסכול שהתלווה לכך.

היום בזכות שני ילדים קטנים. גיליתי מחדש מהי גמישות. יש בה קלילות ושמחת חיים בגמישות הזו, שאינה מתבטאת בגוף אלא בתודעה.

שני ילדים עסוקים במשחקם, אני חומקת למזרון היוגה, לא עוברות כמה דקות, וגור קטן מתקפל לו מתחתי כאשר אני עומדת בתנוחת כלב.

הנחישות וההתמדה של פעם, הופכים לגיפופי צחוק עם הגור החמוד. אחר כך אני משכנעת אותו לשחק עם המשאית המובילה קוביות, מסביב למזרון שלי.

הוא מסכים בשמחה, אך מחליט שהזרוע שלי היא המחסום, חלק בלתי נפרד מהמשחק. אני נעתרת, ובוחרת בתנוחות על הגב, כשהזרוע שלי מולאמת לעניינים חשובים יותר.

לאחר עוד פרק זמן קצר, אני עוזבת את המזרון. מישהו רצה משהו, מישהו הזדקק לי.

אני חוזרת לאימון קצת אחר כך, דרך המחשבה.

שוטפת כלים, בונה מגדל או מקריאה סיפור,פועלת ברמת תודעה אחת, ובו זמנית מצויה כאילו כל-כולי גם בתודעה אחרת. תוך כדי עשייה יומיומית, מדמיינת תנוחות יוגה, חשה את הגוף מתכוון לתנוחה דרך המחשבה.

היכולת הזו, להיות גם פה וגם שם, באופן ממלא. (אולי לא מלא) היא חוויה חדשה של גמישות. האימון מקבל מימד חדש.

האימון הוא כל הזמן. האימון, מרגע שפרץ את גבולות המזרון והסדר הקבוע יכול להפתיע.

התכוונות ממוקדת של התודעה בתנוחה יכולה להביא לתחושות גוף, להאטת הנשימה, לרגשות שונים, לתחושת התרחבות, ועוד הרבה. ההתכוונות לתנוחה מביאה להתבוננות על החלקים השונים של התודעה ועל דרך ביטויים בהוויה.

לאחר שאני נאלצת לעיתים ימים שלמים "להסתפק" באימון כזה, בכוונה של אימון, אני חוזרת למזרון, ומגלה את הגוף רך, נענה לתנוחות, נושם בתוכן, נינוח.